ספר אור השם – מאת רבי חסדאי קרשקש – מהדורת רבי שלמה פישר. ירושלים, תש"ן [1990]. הדפסה חדשה.

בשנת תש"ן (1990) הוציא הרב שלמה פישר לאור את המהדורה הנגישה ביותר של ספר "אור השם" שראתה אור עד עתה. מאת גאון הפילוסופיה האלקית החסיד רבינו חסדאי קרשקש, תלמידו של הר"ן, וחברו של הריב"ש, רבם של הנמוקי יוסף ור' יוסף אלבו בעל העיקרים.
בקולופון הספר צוין שהמהדורה מבוססת על "ספרי הדפוס וכתבי היד, ספרי המחברים האחרונים, ועל שקול והכרעת דעתו הרחבה" של הרב פישר. לא מצוין באילו כתבי יד וספרים השתמש המהדיר.

הספר מפוסק ומנוקד וחולקו בו המאמרים כראוי, למען ירוץ כל קורא בו. בעמודים האחרונים של הוצאה זו "ביאור מילים זרות", מעין "מילון" למושגים מיוחדים שהמחבר עושה בהם שימוש, מאת הרב יצחק שילת.

ספר אור השם:
הוא חיבורו של רבי חסדאי קרשקש העוסק בפילוסופיה יהודית. פורסם בשנת ק"ע (1410), סמוך לפטירתו של מחברו. הספר עוסק בדחיית הפילוסופיה האריסטוטלית ששלטה אז בקרב הפילוסופים היהודיים, ובראשם הרמב"ם, וכן בהגדרת עיקרי האמונה היהודית.
תוכניתו המקורית של רבי חסדאי קרשקש הייתה לכתוב חיבור מקיף בשם "נר אלהים" שיעסוק בפרטי כל המצוות, וספר אור השם היווה למעשה את תחילת הספר (בדומה לספר המדע שבראש ספר "משנה תורה" לרמב"ם). תוכנית זו לא יצאה לפועל, ורק הספר אור השם ראה אור בסופו של דבר.
סגנון הספר קשה ביחס לספרי פילוסופיה יהודית אחרים, ועל כן הוא נלמד מעט ותפס מקום שולי יחסית בארון הספרים היהודי.
הספר מחולק לארבעה מאמרים (המאמר השלישי כולל שני חלקים). שלושת המאמרים הראשונים מחולקים ל"כללים" המחולקים ל"פרקים". המאמר הרביעי לא מחולק למאמרים ופרקים כקדומיו, אלא ל"דרושים".

התגובות שעורר הספר:
הספר עורר ביקורת חריפה בקרב תומכי שיטת הרמב"ם. רבי יוסף שלמה דלמדיגו כינה בפירושו למורה הנבוכים את השגותיו של רח"ק "הזיות". גם רבי יצחק אברבנאל ורבי שמעון בן צמח דוראן ביקרו בחריפות את ביקורתו על הרמב"ם.
מנגד, הספר עורר גם תגובות נלהבות. רבי יעקב בן חביב מביא ב"פירוש הכותב" בעין יעקב מפירושיו של רח"ק לאגדות מסוימות שהובאו בספר, וכינה את דבריו "מתוקים מדבש". רבי יוסף יעבץ כתב: "הרב ר' חסדאי גבר בשכלו על כל הפילוסופים אשר בזמנו… וגדול לאלהיו היה כי קרא אל ה' ויענהו במקהלות רבבות עמים רבים, ונתקדש השם על ידו, ורבים מגדולי המלכות נתייהדו בלבם".
גם השפעתו על תלמידו רבי יוסף אלבו ניכרת בספר העיקרים שכתב האחרון, אם כי ר"י אלבו לא נמנע מלחלוק על רבו במקומות מסוימים.

רבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ (ה'ק', 1340 בקירוב, ברצלונה – אחרי ה'ק"ע, 1410, סרגוסה):
היה רב, פילוסוף ומנהיג יהודי בתקופת הראשונים. תלמידו של הר"ן. שם לעצמו למטרה להגן על יהודים בפולמוס הפילוסופי היהודי-נוצרי ונחשב לאחד מחשובי הפילוסופים והתאולוגים. מהראשונים שהטילו ספק בקביעותיה של הפילוסופיה היוונית ובייחוד זו של אריסטו. בשנת קמ"ג (1383) עמד קרשקש במרכז משא ומתן עם מלך קטלוניה פדרו הרביעי בנוגע לזכויות היהודים, ולאחר מכן, כאשר התקרב יותר למלך חואן הראשון, קיבל את התואר "קרוב לבית המלכות".

הרב שלמה יהונתן יהודה פישר (תרצ"ב, 1932 – תשפ"ב, 2021):
היה ראש ישיבת איתרי, דיין ואב"ד בבית הדין הרבני בירושלים ומחבר הספרים "בית ישי". סבו, שעל שמו הוא נקרא, הרב שלמה פישר היה רבה של קרלסבורג [אלבה יוליה]. אביו ר' אהרן פישר היה מאנשי ה"פרושים" בירושלים. חותנו היה הרב אליעזר דוד ברנד, מחברי מערכת אוצר הפוסקים ומראשי מפעל הש"ס. אחיו היו: הרב ישראל יעקב פישר ראב"ד העדה החרדית בירושלים, הרב אליעזר משה רב שכונת כנסת ישראל והרב מאיר צבי מו"ץ בשכונת הר נוף. התייתם מאב בגיל צעיר. בהקדמה לספריו הוא מציין לטובה את הרב יחיאל מתתיהו דייוויס שגידל אותו ואת אחיו וטיפל בהם במסירות. למד בישיבת מיר בירושלים, אצל הרב אליעזר יהודה פינקל. כיהן כר"מ בישיבת הנגב בין השנים תשכ"ה לתשל"א. באלול תשל"א מינה אותו הרב מרדכי אליפנט, מייסד ישיבת איתרי, לר"מ בישיבה, ובהמשך מינהו לראש הישיבה. הוא היה בקיא בפילוסופיה היהודית, וההדיר את ספרו של רבי חסדאי קרשקש, "אור השם".

ירושלים, תש"ן [1990]. הדפסה חדשה.
12+תיט עמ'. כריכה קשה עם כיתוב מוזהב.